רומניה מציעה למטייל בה שני אזורים מיוחדים המאפשרים להתחקות אחר ההיסטוריה הדתית, הלאומית והאדריכלית של המדינה במסגרת טיול רגיל. האזור הראשון מצוי בממלכה הצפונית היא מולדוביה, בחבל בוקובינה, בו פזורות מספר כנסיות מבוצרות שהוקמו על ידי המלך שטפן הגדול, מלכה של מולדביה בשנים 1522 עד 1547. שטפן נהג להקים מנזר מבוצר ובמרכזו כנסייה מצויירת להכרת תודה לאל ולאות ניצחון, לאחר כל קרב בו גבר על אויביו העותומנים. בסך הכל הקים שטפאן 122 כנסיות כאלה. הכנסיות צויירו הן בחלקן הפנימי, כמקובל בכנסיות אורתודוכסיות והן על הקירות החיצוניים דבר שלא היה נהוג בתקופתו. מטרת הציור בטיח על הקירות החיצוניים הייתה, לדעת חוקרי התקופה, ללמד את תושבי האזור את המסרים של כתבי הקודש וגם ללמדם את התפילות בשפה הסלבית הכנסייתית העתיקה, שפה שלא הייתה מובנת לרוב תושבי האזור. הקירות החיצוניים נראו על ידי כל התושבים ולא רק על ידי אלה שהצליחו להכנס לכנסיות עצמן, מאחר והכנסיות האלה היו קטנות ולא הכילו מספר מתפללים גדול.
שני המנזרים בהם ביקרתי מנזר וורונץ (Voronet) ומנזר חומור (Humorului) מצויירים בפנים בצורה מלאה. הציורים שעל הקירות החיצוניים לא עמדו לאורך הזמן בקרינת השמש ובבלייה ולפחות קיר אחד בכל כנסייה דהה כמעט לחלוטין, עם הזמן. בכנסיית וורונץ שמורים יותר ציורים בקירות החיצוניים מאשר בכנסיית חומור. בכל מקרה כדאי לדעת שבשתי הכנסיות מחיר הכניסה זהה – 5 ליי, אך במקביל, למי שרוצה לצלם חובה להוסיף 10 ליי לטובת הזכות לצלם, אך רק מחוץ לכנסיות כי בתוכן חל איסור מוחלט על הצילום.
גורם אחר המשפיע ללא ספק על הביקור במנזרים המבוצרים הוא מיקומם. מנזר וורונץ שוכן בסמוך לבית עלמין בשולשי יישוב, ואילו מנזר חומור נמצא בלב אזור מגורים ולכן הכניסה אליו בעלת אופי שונה לחלוטין.
האזור השני מצוי בממלכה שנייה והיא טרנסילבניה, אליה הובאו במחצית הראשונה של האלף השני לספירה תושבים מחבל סקסוניה שבגרמניה והם הקימו כנסיות בעל אופי וסגנון סקסוניים. כנסיות אלה ממוקמות היום בחלק מחבל מרמורש שבטרנסילבניה, באזור בשם רמת טרנאבה (Tarnave Plateau) השוכן במרחב שבין הערים סיביו, סיגישוארה ובראשוב. באזור הכפרי נבנו (במאות 13-16) כנסיות גרמניות ורובן המוחלט מבוצרות.
האוכלוסייה הגרמנית/הסקסונית הגיעה לאזור בעקבות הזמנתו של גזה, מלך הונגריה בשנת 1123 למשפחות סקסוניות לגור בטרנסילבניה. כך החלה תנועת התושבים למרחבי טרנסילבניה מצפון לרכס הפאגארש והקמה של יישובים בעלי אופי גרמני סקסוני. תנועת התושבים הסקסונים המשיכה עד המאה ה-16. בתקופה זו נבנו הערים המכונות היום סקסוניות כמו סיביו, סיגישוארה וקלוז'. יישובים אלה הותקפו לעיתים על ידי העותומנים ולכן הם נאלצו להקיף את הערים בחומות בצורות.
במקביל, במרבית הכפרים נבנו כנסיות בעלות אופי סקסוני ועם התגברות הלחץ של העותומנים גם הן הוקפו בחומות. היום מהוות הכנסיות האלה המוקפות חומה עד היום, אטרקציה ייחודית לתיירים. מפת הכנסיות הודפסה ומצויה בכמה כנסיות לתצוגה בלבד אך כתייר לא מצאתי מקום שם ניתן יהיה לקבלה או לרכשה.
לכנסיות הסקסונית המבוצרות רצוי להגיע בימים שבת וראשון מאחר ואז קיים סיכוי שיהיו פתוחות. למגיעים במהלך ימות השבוע האחרים צפויה אכזבה מכך שחלק מהכנסיות סגורות ובכדי לפתוח אותן יש לאתר אחד מתושבי הכפר או העיירה המחזיק במפתחות השערים.
ביקורי בתחילת חודש ספטמבר 2017 באזור, כלל תכנון לביקור בארבע כנסיות סקסוניות כאשר הראשונה שבהן הייתה זו שבעיירה Bagaciu. כשהגענו מצאנו את השער שבחומה סגור וללא כל הודעה לגבי מועדי פתיחתה. לשאלתנו כיצד ניתן להשיג מפתח לשער, נענינו ע"י שכן: "עליכם ללכת לרחוב הבא, שם יש בית יפה וגר בו XX שהוא בעל המפתח והוא המחליט למי למסור אותו ולמי לא".
אגב, בספר רומניה של "העולם" מומלץ ביקור גם בכנסייה בכפר Bazen תכננו להגיע גם אליה אך האתר לא נמצא והמשכנו בתוכנית לבקר בכנסיות אחרות.
שתי הכנסיות האחרות, האחת בכפר Mosna והאחרת בכפר Velea Villor שהיא גם מוכרת כנכס תרבות עולמי של אונסקו, היו פתוחות וגם נגבו בכל אחת הן דמי כניסה של 8 ליי.
בכנסייה במוסנה ניצב מגדל פעמונים בגובה של כ- 8 קומות ובראשו מצוי פעמון אחד אליו טיפסנו על הרבה מדרגות ונהננו מנוף האזור הנשקף מלמעלה. גם לכנסיה בכפר וליה וילור הוסיפו מגדל פעמונים אך באתר זה תלו 4 פעמונים הניצבים במקומם והעלייה אליהם כוללת מדרגות עץ "לא בדיוק נוחות".
במקביל, בשתי הכנסיות האולמות הפנימיים מטופחים ומשומרים ובשניהם ניצב אורגן גדול. בשתי הכנסיות בחלק הפנימי של החומה הוכן סטו ולאורכו חרכי תצפית וירי לשומרים על הכנסייה. הסטו בשתי הכנסיות פתוח לטיול מבקרים ובצידיו ולאורכו הוספה תצוגה של כלי עבודה חקלאיים מהתקופה הקדומה.
