גרמניה מקטינה את מהירות הנסיעה בכבישים

גרמניה מקטינה את מהירות הנסיעה בכבישים
שנים רבות ידע כל מי שביקר או התגורר בגרמניה כי בדרכים המהירות, מהירות הנסיעה המותרת אינה מוגבלת. לא מעט ישראלים חזרו מגרמניה עם חוויות של נסיעה מהירה במהירויות של יותר מ- 140 קמ"ש וגם סיפרו כי בעת שנהגו במהירויות כאלה הם הרגישו עדיין כאילו הם עדיין נוסעים לאט מדי. עד היום, בכבישים המהירים בגרמניה, הנסיעה במהירויות המקובלות עלינו כגבוהות, נראות כזחילה כאשר מכוניות מייצור גרמני נוסעות במהירויות של יותר ממאה ושמונים קמ"ש בכבישים.

אבל גרמניה שינתה כיוון.

אני חוזר מגרמניה לאחר נסיעה של יותר מאלף ק"מ בכבישים מהירים, בכבישים עירוניים וגם בכבישים כפריים. לראשונה החלו בגרמניה להגביל את מהירות הנסיעה בכבישים מהירים וגם בסוגי הכבישים האחרים.

בעוד שבעבר לאחר שעלית על כביש מהיר, בגרמניה, כמעט לא ראית תמרורים העוסקים במהירות הנסיעה. היום, על הכבישים המהירים יש קטעים רבים בהם המהירות מוגבלת, לעיתים רק לרכב כבד, ולעיתים לכלל כלי הרכב העוברים בכביש.

ההגבלה המינימלית היא של 130 קמ"ש אך יש קטעים בהם המהירות מוגבלת ל- 90 עד 120 קמ"ש. בקטעי מחלפים (אזורים בהם יש כניסות ויציאות של כלי רכב) החלו להגביל את מהירות נסיעה באופן גורף.

סוג אחר של הגבלת מהירות הנפוץ בכבישים המהירים הוא לכלי רכב גדולים כאשר הכביש רטוב. תמרורים כאלה מחייבים לעיתים קרובות גם את נהגי הקרוואנים או המוטור-קרוואנים היוצאים לטיול בגרמניה.

היבט אחר של תהליך זה הוא נושא האכיפה. לשם כך הוצבו מצלמות מהירות אוטומטיות בכבישים רבים. חלק מהמצלמות מוצבות בימין הדרך כמקובל בארצנו וחלק מהמצלמות מוצבות על גשרי מתכת והן מצלמות את הרכב החורג ממהירות הנסיעה המותרת, בכל נתיב בכביש, בנפרד (גם אם רוחב הכביש הוא חמשה נתיבים לכל צד).

גם בכבישים כפריים ועירוניים הנהיגה כבר אינה בהסתמך על החוק היבש בלבד. בכל מקום מוצבים תמרורים העוסקים במהירות הנסיעה כך שהנהיגה לאורך הדרך מחייבת התייחסות לתמרורים ולא לחוק היבש. יתרה מזאת, לעיתים בתוך עשרות מטרים בלבד הוצבו תמרורי מהירות שונים הגורמים בין השאר לעצבנות יתר בנהיגה. תגובות נהגים לשינויים תכופים במהירות הנסיעה הן לרוב התעלמות או מתן תגובה איטית מהמתחייב. לכך נמצא על ידי הרשויות בגרמניה פתרון פשוט אך יעיל – הצבת מכמונות מהירות (מצלמות) מטרים בודדים אחרי התמרור עצמו. עברת, ולו בק"מ בודדים את המהירות המותרת תצולם ואם אינך מאמין בכך הבזק האור (פלש בלע"ז) מהמצלמה יהיה ההוכחה להצלחתך... אגב, את הדוח תקבל בהמשך הזמן. המשטרה בגרמניה מפעילה שני סוגי מצלמות. מצלמות קבועות במקומן ומצלמות ניידות המוצבות על כן נייד - לא במדידה מתוך ניידת כמקובל בארץ – הניתן להעברה מידית לפי החלטה רגעית.

מידע על מיקום המצלמות הקבועות והנייחות קיים ברשתות תקשורת ואינטרנטית גרמניות אך דווקא לתייר מידע זה אינו זמין וסיכוייו להתפס על מהירות חריגה גדלים.

הקנסות עצמן עדיין נמוכות מאילו המקובלים בארץ. על חריגת מהירות של עד 10 קמ"ש מחוץ לעיר, הקנס המוטל על הנהג הוא 10 אירו ואילו בשטחים עירוניים הקנס גדל ל- 15 אירו. בחריגת מהירות גבוהה יותר הקנס הולך וגדל ובמקביל גם מוכנסת לפעולה מערכת צבירת נקודות. נהג הנוהג יותר מ- 21 ק"מ מעל המותר מתחיל בצבירת נקודה בודדת וככל שמהירותו בצילום הייתה גבוה יותר מספר הנקודות הנצבר יעלה גם הוא. כך יוצא שגם מספר הנקודות תלוי במהירות הנסיעה. נהג שצבר 12 נקודות בשנה או 18 בשנתיים יאבד את רישיונו אוטומטית למשך שישה חודשים.

מבלי לבדוק זאת עם הרשויות המוסמכות בגרמניה, אני מניח שלהקטנת מהירות הנסיעה בכבישים יש שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא בוודאי בטיחותית במטרה להקטין את היקף התאונות ותוצאותיהן ואילו המטרה השנייה המודרנית והעכשווית היא להקטין את צריכת הדלק פר ק"מ נסועה של כלי הרכב בגרמניה (יש לזכור שבמהירות גבוהה הרכב צורך דלק בכמות גדולה יותר) ובכך גם להקטין את זיהום האוויר ממקור תחבורתי.
ד
ד"ר יהושע רוטין - למד גיאוגרפיה, גיאולוגיה וקלימטולוגיה במסגרת מדעי הטבע וסיים תואר ראשון ושני בגיאוגרפיה פיסית באוניברסיטה העברית בירושלים בה גם הוכשר להוראת הגיאוגרפיה. את התואר השלישי במדעי כדור הארץ סיים באוניברסיטה העירונית של אמסטרדם (בהולנד גר מעל 3 שנים לצורך מחקר השטח שביצע). בשנת 2000 למד הדרכת טיולים בחו"ל ומאז עוסק בתיירות הן כחוקר, הן כמרצה בתחום הגיאוגרפיה של התיירות והן כמדריך ויועץ טיולים לחו"ל.