האבנים הגדולות של פורטוגל

האבנים הגדולות של פורטוגל
ברכס הכוכב (Serra Da Estrela) המצוי בצפון מזרח פורטוגל, לכיוון מערב המדינה ניתן לראות גלי אבנים גדולות של גושים מעוגלים בקוטר הגדול יותר ממטר בהרבה מקרים. בסמוך לעיר גומאיירש, בהר Penha Mountain, התופעה הזו זיכתה את המקום בשם: "פארק הסלעים הענקים/הגדולים". תופעה דומה קיימת גם בכפר מונסאנטו (Monsanto) בדרום מזרח פורטוגל, כפר שבתיו נושקים לגושי סלע גדולים ומעוגלים. נחזור לרכס הכוכב בו נסיעה על כביש 339N תמחיש היטב את התופעה לעיני הצופה ואף תאפשר בהיות הרכס לא מיושב וללא כסות יער לראות את הנוף ההררי על גושיו הענקיים.

הסביבה הסלעית החשופה לעין נראית מרחוק סדוקה ואף בעלת אופי משוכב. עם התקרבות אל הסלעים והגושים הגדולים ברור שמדובר בסלעי גרניט, סוג של סלע זה אינו בעל אופי שכבתי בהיותו סלע יסוד (ולא משקע).

נוף הסלעים הענקיים מעלה את השאלה מהו מקור הסידוק התלת ממדי (כולל סדקים אופקיים המעניקים תחוש של שיכוב) ולמה כל גושי הסלע חלקים ומעוגלים.

לדעתי, שלושה גורמים חברו ליצירת אותם גושים גדולי ומעוגלים. הגורם הראשון קשור לתהליך יצירת הסלעים. הגורם השני קשור להסבר תהליך הסידוק המורכב ואילו הגורם השלישי קשור לתהליכים היוצרים את ההתעגלות וההחלקה של גושי הסלע החשופים.

מקור הסלעים ברכס הכוכב הינו מגמתי והסלע מוגדר כסלע יסוד. בתהליך התמצקות הסלעים נוצרו על פי מחקרים מינרלוגים באזור צפון פורטוגל, מספר הרכבים מינרלוגים שונים שכולם מוגדרים תחת השם הכללי - סלעי גרניט. מאחר וסלעי גרניט מתמצקים בקצב איטי מאד ולאורך תקופה ארוכה בעומק ניכר הם מתאפיינים בגבישים גדולים, באזור זה - לעיתים בגודל של עד רוב לס"מ.

הגורם להופעה של הסלעים היום כסדוקים בשלושה ממדים נעוץ בלחצים תת קרקעיים שהגורם העיקרי שלהם הוא מיקומה של פורטוגל בחצי האי האיברי. חלקו הדרומי של הגוש האירו-אסיתי בקרום כדור הארץ נתון ללחץ שמקורו בתנועה לצפון מערב של הגוש האפריקאי. הביטוי של לחץ זה על חצי האי האיברי היא התפתחות רכסים בכיוון מצפון מזרח לדרום מערב – בניצב לכיוון הלחץ התת קרקעי – עמו רכס הכוכה. כתוצאה מכך גם הנהרות הזורמים מספר לפורטוגל כדוגמת הטז'ו והדוארו זורמים בעמקים במקביל למבנים אלה, מצפון מזרח חצי האי לכיוון דרום מערבו.

התוצאה הנוספת של אותה מערכת לחצים הייתה יצירת סדקים בכיוונים שונים כולל כאלה הנראים למסתכל מהצד כאל מרווחים בין שכבות.

התרוממות הרכסים כמו רכס הכוכב בעקבות הלחץ בקרום כדור הארץ מכיוון דרום גרמה להיחשפות סלעי הגרניט לאטמוספירה וכך החלו תהליכי בלייה מכניים ופיזיים לפעול על הסלעים.

תהליכי הבלייה כללו בליה פיזית בעיקר שחיקה על ידי הקרחונים בעיקר בשניים וחצי מיליון השנים האחרונות (תקופת הרביעון), תקופה בה היה הרכס מכוסה בשכבת קרח ארבע פעמים.

שחיקת הקרח שזרם על הסלעים גרמה להחלקתם ולהתעגלות בליטות סלע עם הזמן. לתהליך שחיקה זה אפשר להוסיף את השפעת תהליכי הקפיאה וההפשרה של מים הנקווים בסדקים במהלך שינויי מזג האוויר באזור לאורך תקופה ארוכה. לחץ הקרח על חלקיקי הסלע מביא להתפוררותם ובכך מתרחבים הסדקים באופן איטי ואם התהליך קרה בין שתי תקופות בהן כיסה קרחון את ההר הרי שהקרחון הצליח גם לזרום ולשחוק את צדי גושי הסלע ובכך ליצור את הכיפות העגלגלות.

לתקופות הקרח יש השפעה נוספת על תפרוסת גושי האבן בעמקים. כאשר שלוחות הקרחון שגלשו לאורך מדרונות ההרים ולאורך העמקים החלו להפשיר, כושר הנשיאה של הקרחון הלך וקטן ואז נשארו במקומם גושי סלע גדולים שהקרחון גרף מראשי ההרים אל העמקים. משקעי סלע אלה קרויים מורינה או מורינות (ברבים) והם אופייניים לשטחים שהיו בעבר בקצוות של שלוחות קרחונים פעילים. תופעה זו מודגשת בנוף של רכס הכוכב במורינות, המורכבות מגושי גרניט גדולים ומעוגלים.

במקביל, ניתן להניח כי תהליך הבליה כולל היום וכנראה גם בעבר עיכול כימי איטי על ידי חזזיות וטחבים אלא שקצב פעילותם נמוך ביותר.

נופי הסלע ברכס בכוכב נופי הסלע ברכס בכוכב
ד
ד"ר יהושע רוטין - למד גיאוגרפיה, גיאולוגיה וקלימטולוגיה במסגרת מדעי הטבע וסיים תואר ראשון ושני בגיאוגרפיה פיסית באוניברסיטה העברית בירושלים בה גם הוכשר להוראת הגיאוגרפיה. את התואר השלישי במדעי כדור הארץ סיים באוניברסיטה העירונית של אמסטרדם (בהולנד גר מעל 3 שנים לצורך מחקר השטח שביצע). בשנת 2000 למד הדרכת טיולים בחו"ל ומאז עוסק בתיירות הן כחוקר, הן כמרצה בתחום הגיאוגרפיה של התיירות והן כמדריך ויועץ טיולים לחו"ל.