מצודת ספיש המרשימה בסלובקיה

מצודת ספיש המרשימה בסלובקיה
שרידי מצודת ספיש – Spišskỳ Hrad (ספישסקי בסלובקית) – ממוקמים על ראש גבעה מסלע גירני בגובה 634 מטרים מעל פני הים והיא חולשת מגובה 180 מטר על הדרך מזרח-מערב בצפון סלובקיה (היום כביש מהיר מספר 18). המצודה נקראת על שם הר ספישסקה שמצפון לה ואשר גובהו 1065 מטרים מעל פני הים. שטח המצודה יותר מ-40 דונם והיא הגדולה ביותר מימי הביניים שנותרה, מכלל המצודות שנבנו ביבשת אירופה.
 
בשנת 1961 הוכרזה המצודה כאתר תרבות לאומי ובעקבות הכרזה זו החלו בשיפוצים נרחבים בתוכה ובסביבתה. בעקבות ההכרזה החל בשנת 1968 גם מחקר ארכיאולוגי נמרץ של המצודה, מחקר שההשלמות המיוחדות שלו הסתיימו בשנת 1979. מטרות המחקר היו להבין את הכרונולוגיה של התפתחות המצודה, הרקע להקמתה וכמובן, גם גילוי אוצרותיה. המחקר אפשר לדעת במדויק את מועדי ההקמה של מגדלי השמירה ואזור המגורים במצודה וגם כיצד הוכנו אמצעי ההגנה בתחילת המאה ה-13 אמצעים שעמדו היטב בפלישה המונגולית בשנת 1241.

המצודה נבנתה במתכונת של עיר מקלט כך שהדרך המגיעה לשער נשלטת ממנו היטב. מהשער נפתח מעבר לארמון המלכותי אשר מוגן באמצעות חפיר שמעליו הונח גשר מתרומם, קירות אבן בנויים וסביבו הוסיפו גם קירות עץ שהמרווח ביניהם מולא בכמויות עפר ואבנים.

בשנים 1430-1437 עברה המצודה תהליך של בנייה מחדש במטרה לחזקה. במקביל גם שופצה הכנסייה הרומנסקית ונבנה מקום מגורים לאנשי הכמורה.

בשנת 1780 פרצה שריפה גדולה במצודה ומאז היא נעזבה והפכה באופן איטי לאיי חורבות.

אחרי שיפוץ המצודה במחצית השנייה של המאה הקודמת ולאור הממצאים על חשיבותה ההיסטורית המצודה הוכרזה בשנת 1993 על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית.

בהתחשב בכך שהחיים בימי הביניים הם נושא המעניין היום אנשים רבים בעולם, המחקרים שבוצעו באתר, בהם נשארו שרידים מתקופה זו, אפשרו להבין את המבנה הארכיטקטוני, מצד אחד, וגם נחשפו אורחות החיים בה, מהצד האחר. היתרון שמעניקה מצודת ספיש הוא בכך שנמצאו בה ממצאים רבים המלמדים על חייהם של מי שגרו בתוכה. לאור הממצאים של חוקרי המצודה, יוצגו בהמשך היבטים שונים של החיים במצודה בימי הביניים כולל חיי הבית, המזון שנאכל, הבגדים שנלבשו והכלים והריהוט שאפיין את החיים במצודה.

החיים במצודה

בעוד רוב העם בסלובקיה לן על דרגשים או על ריצפה מכוסה בשמיכות, הייתה זו מיטה מוגבהת ששרתה את שעות השינה של קבוצה קטנה ביותר של האוכלוסייה המורמת מהעם, במצודת ספיש. המיטות היו גבוהות יחסית גם למה שמקובל היום. לעיתים המיטה הייתה כה גבוהה שכדי לעלות אליה נדרש שימוש במדרגות. מטרת ההרמה של המיטה הייתה להרחיקה ולבודדה מהרצפה הקרה. מסגרת המיטה הייתה עשויה מעץ ואותה מילאו בקש. במאה ה-12 נהגו לעטוף גם את שלד המיטה בבדים במטרה לתת הרגשה חמימה ללנים בה. כך הפך שלד המיטה לפריט ריהוט חשוב ויקר ומי שזכה לישון בכאלו מיטות היו רק העשירים, בעלי האחוזות, האצילים והמקורבים להם. שלד מיטה בצורת אפריון כלל גם מקום אכסון לבגדים, והוא שימש כארון.

בהיות תושבי המצודה עשירים קסת המיטה שלהם מולאה בנוצות, מילוי שרק בעלי ממון רב יכלו להרשות לעצמם לקנות, בימי הביניים. לעיתים במקום קסת השתמשו בעורות, בפרוות או בשטיחי צמר. חדר השינה במצודות כלל לרוב שלושה מרחבים; האחד זה של המיטה או האפיריון, השני הוא אזור תפילה עם מקום מיוחד לעמוד עליו ולכרוע ברך ו/או להשתחוות מול הצלב ואילו המרחב השלישי שימש כאזור ההיגיינה האישית והוא כלל כיור, קערות מים כולל אמצעי חימום מים ומיכל להוצאת המים לאחר שימוש. סידור כזה של חדר השינה אפשר נוחות רבה והרגשת עונג למתגורר בו. לצורך תפילה במצודת ספיש הקימו, כבר בעת הקמתה, קפלה גותית והיא הוקדשה לקדושה אליזבט מהונגריה- St. Elizabeth of Hungary. אליזבט הייתה בתו של המלך ההונגרי אנדראו השני שאחיה קולומן היה ממקימי מצודת ספיש, ותמונתה מוצגת בקפלה הגותית שלה.

ישאל הקורא כיצד קרע שנסיכה הונגריה שהפכה לקדושה? להלן ההסבר: כשהייתה הנסיכה אליזבט בת 4 היא יועדה להרמן שהיה בעל אחוזה בחבל טורינגיה – Thuringia - במרכז גרמניה של היום. אליזבט עצמה גדלה בטירה בשם: Wartburg ביישוב בשם זה. מאחר והארוס שלה מת עוד טרם נישואיהם, אליזבט התחתנה עם לודוויג, אחיו הצעיר, והולידה לו 3 ילדים במהלך שש שנות נישואין שהסתיימו עם מותו של לודוויג. אז עברה אליזבט להתגורר בעיר באמברג אצל דוד שלה שהיה הבישוף של העיר. מאוחר יותר דאגה אליזבט לעתידם הכלכלי של שלושת ילדיה, עזבה אותם ואת חייה היפים והנוחים כנסיכה והצטרפה למסדר הפרנציסקני השלישי כדי לחיות בעוני. אליזבט נפטרה בגיל 24, וכארבע שנים לאחר מכן הוכרזה כקדושה על כך שהקדישה את חייה לכלל הציבור.

לאור קדושתה היא מופיעה באומנות כמעט תמיד עם הגלימה הארוכה של המסדר הפרנציסקני השלישי.

מזונם של המתגוררים במצודה בימי הביניים

מים, בירה ויין היו המשקאות החשובים בימי הביניים. אלכוהול היה אמנם נפוץ אך רוב שכבות העם שתו בירות שהיו זולות וקלות להשגה בעוד העשירים נהגו לשתות יין שהיה יקר בהרבה. כך הפך היין, בשכבות העשירות, למשקה יומיומי והיו גם משפחות שנהגו לתת אותו לעיתים קרובות גם לילדים.

לחם בימי הביניים היה מזון עיקרי וחשוב הן לשכבות העניות והן לעשירות. הלחם בתקופה ההיא נאפה מחיטה, משעורה, מכוסמת, משיפון ומאורז וצורת הכיכרות הייתה בעיקר עגולות. הלחם נאכל לאחר שנחתך לפרוסות עבות שעברו תהליך ייבוש. בסלובקיה של ימי הביניים נהגו להפוך את הצנימים למשטחים עליהם הוגש בשר ובכך נחסך השימוש בצלחות. את הקצוות הקשים של הלחם נהגו לתת לכלבים או לפורר לפירורים ואותם הוסיפו לעיסות ששימשו למילוי של ירקות או בשר.

דייסות היוו חלק ניכר מכלל המזון שהוגש בעת ההיא. הן כללו תוספת ירקות, צמחי תבלין, שורשים ופטריות וחלק ניכר מהן הוגשו מלוחות. באירועים מיוחדים היו שהגישו דייסות מתוקות. צבעי הדייסות היו תלויים בסוג הפרי שהוסף לתוכו כמו תות שדה, אוכמניות, פטל ואפילו ריבות שזיפים. הדייסה המיוחדת הייתה של ארבעה צבעים שאחד מהן נשאר לבן – ללא תוספת פרי. חלק מהדייסות שימשו כממרח על פרוסות לחם ועל וופלים ובאירועים מיוחדים כמו חתונות גם כציפוי לעוגות.

הבשר שנאכל על ידי משפחות המלוכה, האצולה והרוזנים היה בעיקרו בשר צייד. במהלך חייהם נהגו העשירים לצאת בקבוצות גדולות לצייד ביערות שבסביבות ארמונות ו/או המצודות בהן גרו ואת בשר הצייד הביאו לביתם ושם הוא נצלה טרם אכילתו. הצייד והסעודה שאחריו היו גם חלק מתרבות האירוח של בני האצולה. פשוטי העם אכלו בעיקר את מה שגידלו בחצרם הפרטית (בעלי כנף או בקר וכן חזירים) כי לא הורשו לצאת לצייד מאחר והשטחים של היערות היו נחלתם של העשירים והמורמים מעם. יציאה לדייג הייתה מקובלת על כל מי שגר בסמוך לנהרות ו/או לחופי ים ובכל אירופה נהגו לאכול דגים ופירות ים אחרים.

חלב נהגו לשתות בעודו טרי וחם. שומן החלב שימש לייצור חמאה. חלב שהחמיץ שימש בעיקר לייצור גבינות. מי הגבינה שימשו בימי הביניים לחיזוקם של תינוקות והגדלת כושרם הגופני. החלב עצמו והחמאה שימשו כתוספת במאכלים שונים ובדייסות. הגבינות עצמן הוגשו כגבינות מעושנות, גבינות כחולות, גבינות בתיבולים שונים וכן בתוספת שקדים ואגוזים.

ביצים נחשבו כבר בימי הביניים כמצרך בסיסי. הן הוגשו, כמו היום, רכות או קשות או כחביתות. ביצים גם עורבבו בסוגי מזונות נוספים כולל מתוקים. בסלובקיה של אותם הימים גם קליפות הביצים היו ברות שימוש. הן פוררו במכתשת והוספו למאכלים שונים.

פירות וירקות טריים או מיובשים נהגו להוסיף לארוחות בשריות בצלחת נפרדת. הפירות הוגשו לרוב כמחית (פירה) והן היו של תפוחים, אגסים, תותי שדה ותותי עץ, פטל, אוכמניות, פירות יער, אגוזים ואפילו של תאנים מיובאות. בנוסף נהגו להכין מחית מצימוקים ומאגוזים וכל סוגי המחית הוגשו חמים או קרים. באירועים משמחים ומיוחדים נהגו להגיש פירות ממולאים. בנוסף, את הפירות נהגו לשמר בצנצנות בעיקר בצורת ריבה.

כדאי לדעת שבכל ימי הביניים ועד תחילת המאה ה-16 לא הגיעו לימונים לסלובקיה!

ירקות שימשו גם לבישול. בצל ושורשים אחרים היו הפריטים המרכזיים בתהליכי בישול שונים ואליהם נוספו הדלעת, המלפפון ואפילו מלון. הגזר לסוגיו (גזר הבר וגזר בייתי) היה בעל חשיבות רבה במטבח כבר בימי הביניים בסלובקיה ונוספו להם השמיר והחרדל העונתיים. לעומת זאת, פטריות היו מאכל עממי שרבים מהעניים בסלובקיה התהדרו בו אך השכבות העשירות נהגו להתרחק ממנו ולהמנע מאכילתו.

פרחים כמו ורדים, סמבוק, סיגלית, רקפת, חיננית (מכונה גם מרגנית) אזוביון, שימשו בעיקר לקישוט מנות מזון אך היו גם כמה סוגי פרחים שנאכלו ואפילו נהגו להגישן בצלחות נפרדות. באירועים חגיגיים נהגו לעטוף בסוכר צבעוני גבעולים וגביעי פרחים.

מתבלים ופסטה כבר הוכרו בימי הביניים אך תפוצתם בסלובקיה גדלה מאד רק במאה ה-17.

אמצעי השליטה של בעלי האחוזה

בימי הביניים כל מצודה, שימשה להגנת השליט, מצד אחד, וכאמצעי שליטה בנתינים שבסביבה, מהצד האחר. לצורך שליטה במרחב ופחד מכיבוש או פלישה השקיעו המתגוררים במצודה מאמצים רבים בחימושה ובאחזקת חיילים ושומרים. מסביב למצודה הוצבו שומרים ותצפיות וכן תותחים, להגנת המקום. היום, מוצגים במצודת ספיש תותחים להגנה על המצודה וגם על הדרכים בסביבה וכן כלי נשק כמו חרבות ורמחים ו"חליפות" הגנה ממתכת לשומרים או כפי שמכנים זאת היום: שריון, ועוד.

בעלי האחוזה ששלטו באזור והתגוררו במצודת ספיש, היו חייבים להפנות חלק מהשטחים הסגורים שבה לצורך חקירה וענישה של מי שהתנגדו להם, של פושעים ושל אריסים שלא עמדו בחובות התשלום (תשלומי מיסים). לצרכים אלו הוצבו בחלק מהמרתפים במצודה מכשירי עינויים. בעת שיחזור המצודה הוקצה אולם גדול במרכזה לנושא הענישה והעינויים ומוקמו בו קרוב לעשרה אביזרים ועוד תמונות / תרשימים המלמדים על רמת האכזריות של העינויים שהיו חלק מהחקירות של מי שנתפסו כפושעים, ואופן התהליך של ההוצאה שלהם להורג.

לעומת החשיפה למכשירי העינויים האכזריים, המבקרים במצודה לא נחשפים לחדרי הכליאה עצמם שהיו כפי הנראה במרתפים חשוכים שמסיבות כלשהן אינן פתוחות לציבור הרחב.

הדרך המובילה אל פתח המצודה. בין שני צדי החומה מצוי גשר מתרומם למניעת פלישה למצודה
הדרך המובילה אל פתח המצודה. בין שני צדי החומה מצוי גשר מתרומם למניעת פלישה למצודה
מגדלי שמירה החולשים על הדרך העולה למצודה
מגדלי שמירה החולשים על הדרך העולה למצודה
להקת יונים נחה על חומות המצודה
להקת יונים נחה על חומות המצודה
מגדלי שמירה החולשים על דרך הכניסה למצודה
מגדלי שמירה החולשים על דרך הכניסה למצודה
מצודת ספיש על ראש ההר – מבט מכביש הגישה הצפוני, למצודה
מצודת ספיש על ראש ההר – מבט מכביש הגישה הצפוני, למצודה
התוספת של מגדלי שמירה לתצפיות לכיוון העמק בו שוכנת היום העיירה Spišske Podhradie
התוספת של מגדלי שמירה לתצפיות לכיוון העמק בו שוכנת היום העיירה Spišske Podhradie
מגדל השמירה העגול מעל חלקיו של הארמון בקצה הצפון מזרחי של המצודה
מגדל השמירה העגול מעל חלקיו של הארמון בקצה הצפון מזרחי של המצודה
מיטת אפריון מתקן לתליית הגלימה ומקום הרחצה בחדר מגורים במצודה
מיטת אפריון מתקן לתליית הגלימה ומקום הרחצה בחדר מגורים במצודה
תותחים המוצגים במצודה
תותחים המוצגים במצודה
הקפלה הגותית במצודה שהייתה הקפלה הראשונה שנבנתה במצודת ספיש. שני הציורים מעל המזבח הם חלק מציורי שישה קדושים משנת 1470 לספירה. בצד ימין נראית אליזבט הקדושה (הציור המקורי על לוח מעץ טיליה, ניצב במוזיאון של לבוצ'ה – עיר המחוז השוכנת ממערב למצודה)
הקפלה הגותית במצודה שהייתה הקפלה הראשונה שנבנתה במצודת ספיש. שני הציורים מעל המזבח הם חלק מציורי שישה קדושים משנת 1470 לספירה. בצד ימין נראית אליזבט הקדושה (הציור המקורי על לוח מעץ טיליה, ניצב במוזיאון של לבוצ'ה – עיר המחוז השוכנת ממערב למצודה)
אחד ממתקני העינויים במצודה. את הנחקר השכיבו כאשר ידיו קשורות מעל הראש וכלפי מעלה ורגליו קשורות לגלגלת בחלק תחתון והן נתונות למתיחה לפי רצון החוקר
אחד ממתקני העינויים במצודה. את הנחקר השכיבו כאשר ידיו קשורות מעל הראש וכלפי מעלה ורגליו קשורות לגלגלת בחלק תחתון והן נתונות למתיחה לפי רצון החוקר
השריון האישי של מגיני המצודה
השריון האישי של מגיני המצודה
חדר האוכל במרכז המצודה
חדר האוכל במרכז המצודה
ד
ד"ר יהושע רוטין - למד גיאוגרפיה, גיאולוגיה וקלימטולוגיה במסגרת מדעי הטבע וסיים תואר ראשון ושני בגיאוגרפיה פיסית באוניברסיטה העברית בירושלים בה גם הוכשר להוראת הגיאוגרפיה. את התואר השלישי במדעי כדור הארץ סיים באוניברסיטה העירונית של אמסטרדם (בהולנד גר מעל 3 שנים לצורך מחקר השטח שביצע). בשנת 2000 למד הדרכת טיולים בחו"ל ומאז עוסק בתיירות הן כחוקר, הן כמרצה בתחום הגיאוגרפיה של התיירות והן כמדריך ויועץ טיולים לחו"ל.